קרנות הפנסיה הגירעוניות

קרן הפנסיה הראשונה בישראל הוקמה בשנת 1945 והיא קרן הביטוח והפנסיה של עובדי הבניין. קרן פנסיה הוקמה מתוך מטרה סוציאלית לתמוך בבוני המדינה שעזבו את כל רכושם בארצות ניכר ובאו למדבר להקים את הבית היהודי.

בשנים הראשונות להקמת קרן פנסיה לא היה חישוב רציני של חוב אקטוארי ולא היו לוחות תמותה בדוקים ומסודרים. לכן, אף אחד לא יכול היה לאמוד מהם אחוזי הפנסיה הנכונים שיש לתת לעמיתים בכל שנה וקרן פנסיה זו נתנה לעמיתיה פנסיה בשיעורים של 2% , 4% ובמקרים מסוימים גם – 5% בכל שנה. בנוסף לכך, נתנה הקרן הטבות ייחודיות לקבוצות עובדים מסוימות שהיו גם הם מבין בוני הארץ כמו "סולל בונה" וכדו. כמו כן מנהלי הקרן לא שמו דגש על ניהול ההשקעות של הקרן והשקיעו יותר על פי הנחיות המדינה והבעלים ופחות על פי שיקולים עסקיים טהורים.

במהלך השנים הוקמו קרנות פנסיה נוספות ברובן על ידי ההסתדרות שהגדולה בהן הייתה מבטחים.

לצידן של הקרנות מייסוד ההסתדרות קמו גם קרנות מפעליות (כגון "אגד", "דן" וכדו') שהתנהלו באותו אופן על פי שיקול הדעת של מנהלי המפעל וועד העובדים.

קרנות פנסיה אלו כמובן צברו במהלך השנים גירעונות אקטואריים עצומים. אולם אין עוררין על כך שקרנות אלו הן שאפשרו לבוני הארץ לחיות בכבוד לעת זקנתם ובכך אפשר לומר שאנו משלמים את הפנסיה של אבותינו וגם לנו יש חלק בבניית הארץ.

בקרנות הגירעוניות היו 2 שיטות לחישוב פנסיית הזקנה:

שיטת הממוצעים לפיה מחשבים בכל חודש את שיעור השכר המבוטח של העמית מהשכר הממוצע במשק. שקלול של שיעור זה כפול השכר הממוצע ביום היציאה לפנסיה מהווה את השכר הקובע לפנסיה.
שיטת שלוש השנים האחרונות – בשיטה זו מחשבים את ממוצע השכר המבוטח בשלוש השנים שקדמו לשנת היציאה לפנסיה וזהו למעשה השכר הקובע לפנסיה.

ההפקדות לקרנות הפנסיה הללו היו בשני מסלולים

פנסיה מקיפה – העובד מפריש 5.5% מהשכר לפנסיה והמעביד מפריש 6% בגין תגמולים ועוד 6% על חשבון הפיצויים, סה"כ 17.5%. תוכנית זו מכסה גם את פנסיית הזקנה וגם פנסיית נכות ושאירים.
פנסיית יסוד – כנ"ל, אולם ללא הפרשה על חשבון הפיצויים. תוכנית זו מכסה רק פנסיית זקנה.

הגרעון של קרנות פנסיה הגיע למימדים עצומים עד שהאוצר התערב בשני סבבים

בשנת 1995 סגר האוצר את הקרנות הללו לכניסת עמיתים חדשים והגביל את הגידול בשכר המבוטח לשיעור של 2% בשנה. מהלך זה בלם את הגידול בגירעון על ידי כניסת עמיתים חדשים.
בשנת 2004 הלאים האוצר את הקרנות הללו, הורה על גביית דמי ניהול מהתשלומים דחה את גיל היציאה לפנסיה ובנה תקנון אחיד לכל הקרנות.

מהלכים אלו הקטינו את הגירעון האקטוארי של הקרנות הגירעוניות לכ- 80 מיליארד ₪ שממומנים על ידי המדינה באופנים הללו:

באמצעות הנפקת אגרות חוב מיועדות.
סבסוד ישיר שישולם לקרנות בעת שכספם של הקרנות יאזל.

הוצאות דמי הניהול כיום לקרנות אלו מגיע לכ- 350 מיליוני ₪ בשנה. לו הוציא האוצר מכרז חיצוני לתפעול קרנות אלו היה ניתן לחסוך כ- 100 מיליוני ₪ בשנה ובכך להקטין את הגירעון האקטוארי מעל 3 מיליארד ₪.

הבעיה העיקרית בזמן תפעול קרנות פנסיה אלו הינו מסד הנתונים הבעייתי שלהם. מסד נתונים זה הינו רחוק מלהיות מושלם וספק אם יש עמיתים שזכויותיהם רשומים נכון במסד הנתונים. שיטת חישוב הפנסיות השונות, וערכי הפדיון הינה פשוטה יחסית לקרנות החדשות ודי מוזר לקרוא על המשאבים האדירים המושקעים במערך המחשוב של קרנות אלו, במיוחד לאור רמת השרות המאפיינת גופים כדוגמתן.

קרנות הפנסיה הותיקות המאוזנות

קרנות אלו הוקמו בעיקר כלקח מהקרנות הגירעונות ההסתדרותיות ובבסיסן הן מאוזנות אקטוארית. כיום קיימות כעשרה קופות כאלו שבתקונן יש מנגנון איזון אקטוארי. הבסיס לאיזון הינו מקדמי פנסיה שונים לכל גיל עמית כשההנחה הינה שככל שהעמית מבוגר יותר, תוחלת החיים שלו גבוהה יותר והמח"מ של הפקדותיו נמוך יותר ולכן מקדם הפנסיה שלו נמוך. וכך הוכנו טבלאות מקדמים על פי המפתחות של מין וגיל. מאוחר יותר שופרו מפתחות אלו ונוסף להם מפתח נוסף של שנת לידה מה שמבטא את העובדה שתוחלת החיים הולכת ומשתפרת עם השנים בגלל סיבות שונות.

תפעול הקופות הללו הינו פשוט בעיקרו היות ורכישת פנסיה הינה פונקציה של התקבולים בלבד, דהיינו עמית מפקיד סכום של 1,000 ₪, ורושמים לו מנת פנסיה צמודה למדד שהיא פונקציה של התקבול ומקדם הפנסיה הרלבנטי למין, גיל ושנת הלידה של העמית.

את העודף האקטוארי שהינו ערבוב של תשואה, טעויות חישוב ועודף דמוגרפי, מחלקים לעמיתים מידי שנה על פי מפתח מקרי (בדרך כלל גובה הזכויות הפנסיוניות). חלוקה זו של העודף מפשטת מאוד את הניהול היות ואין מעגל בדיקה של רצף, חתך ושלמות המאפשרים בקרת התנועה בזכויות העמיתים (כפי שיש כיום בקרנות הפנסיה החדשות).

היתרונות של קרנות פנסיה המאוזנות הינן

הן מסובסדות בשיעור של 1.57% בשנה על כל הנכסים.
אין הגבלה לגובה ההפקדה החודשית.
יש אפשרות לרכישת פנסיית יסוד.

החסרונות של קרנות אלו:

חוסר ניידות (כיום אין אפשרות לעבור מקרן לקרן).
אין אפשרות לנצל את סעיף הפטור בקצבה מוכרת.
אין ביטוי לניכוי דמי ניהול וריסקים בחשבונו של העמית.
אין ביטוי בחשבון העמית למלא התחייבויותיה של הקרן כלפי העמית.

קרנות אלו נסגרו לכניסת עמיתים חדשים החל משנת 1995.

קרנות פנסיה חדשות מקיפות

קרנות פנסיה חדשות הוקמו בשנת 1995 עם סגירת הקרנות הוותיקות לעמיתים החדשים.

המטרה הייתה:

להקים קרנות מאוזנות אקטוארית שלא יהוו נטל על המדינה.
לצמצם את הסבסוד הממשלתי באמצעות האג"ח המיועדות (הונפקו אג"ח מיועדות חדשות לכיסוי 70% מנכסי הקרן _100% בותיקות) בתשואה של 5.05% (5.57% בותיקות.)

במהותן קרנות אלו היו זהות לקרנות הותיקות המאוזנות אקטוארית דהיינו, התנהלו על פי שיטת מנות הפנסיה תוך שקיפות מעטה לעמיתים והאיזון בין מערך זכויות העמיתים לבין מערך הכספים בוצע ע"י האיזון האקטוארי. בשנת 2004 נקט הממונה על שוק ההון במשרד האוצר בצעד חסר תקדים בנועזותו ובמהלך מבריק הוציא הנחיות חדשות לניהול קרנות פנסיה החדשות (חוזרים 2004/9 ו- 2004/10). המטרה במהלך זה הייתה שקרנות הפנסיה ינהלו את זכויות העמיתים עם מינימום סבסוד הדדי בין העמיתים ושקיפות מלאה של התנועות בחשבונותיהם תוך הקבלה למערך הכספי.

בשיטה זו בוצעה הפרדה בין עמיתים רגילים לבין פנסיונרים וכמו כן הפרדה בין עודף הנובע מתשואת הקרן לעודף הנובע מתשואה דמוגרפית. שיטה זו דרשה תאום מלא ומדויק ותזמון בין כל מערכות התפעול והניהול של קרנות הפנסיה. מערכות השיווק חויבו לדווח בזמן אמת על נתוני העמיתים הנקלטים לצורך חישוב זכויותיהם. מערכות הכספים חויבו לנהל בזמן אמת את תשואת הקרן (ברמת יומית) על מנת שהתפעול יעדכן את התשואה בחשבונות העמיתים. ובעיקר מערך המיכון היה צריך לפתח תוכנה שתעקוב אחר התפתחות חשבון העמית בזמן אמת תוך שקיפות מלאה לעמית ולמנהל הקרן.

בתחילה נדרשו הקרנות לבטא את כל התחייבויותיהם לעמיתים בחשבונות העמיתים ליום 31.12.03.

ייחוס זה בוצע תוך התחשבות בחוסר הדיוק בניהול החשבונות עד כה ולכן פותחה הנוסחה כדלקמן:

היתרה הצבורה לעמית	=	סך החוב האקטוארי לעמית	X	נכסי הקרן
ליום 31.12.03	=	סך ההתחייבות האקטוארית של הקרן	X	ליום 31.12.03